שינוי משלילי לחיובי וכוחה של אמונה

לא משנה מה קורה סביבנו, נקודת המבט שייכת אך ורק לנו. יהיה האירוע אשר יהיה, הקושי, הסיטואציה, המשבר, בחרו  להאמין כי יש סיבה לכל דבר גם אם קורה משהו קשה או רע, היו בטוחים כי יש כאן שיעור עבורכם ללמוד, משהו להבין, כאב ישן לשחרר, או לקח להפיק.

כשם שחברינו נמדדים בשעות הקושי שלנו, כשרע לנו באמת הרי האנשים שנשארו לצידינו הם חברינו האמתיים, ממש כך, אמונותינו האמיתיות נמדדות בשעות הקושי שלנו: במקום להיכנע לרע, לייאוש, להרים ידים, או להתפלש בכאב, אנו יכולים להמשיך להאמין, להישאר קשובים ופתוחים ולנסות להבין מה החיים מנסים למד אותנו. לא להפסיק לרגע להאמין שמעז יצא מתוק,

לא להפסיק להאמין לרגע כי יש לנו את כוחות הנפש להתגבר על כל מכשול, לא לפסיק להאמין כי יש עלינו השגחה אלוהית ושהכל יכול להשתנות, גם אנחנולל.
איש אחד חלם.

בחלומו פסע על הים עם אלוהים. בשמים הבזיקו סצנות מחייו, ארועים שונים שעבר. בכל פעם שארוע כזה הוקרן, הוא הבחין בשני זוגות של עקבות רגלים בחול: אחד שלו והשני של אלוהים.

כאשר הבזיקה הסצנה האחרונה של חייו, הוא הביט לאחור אל עקבות הרגלים בחול. הוא הבחין שפעמים רבות לאורך נתיב חייו היה רק זוג אחד של עקבות רגלים. הוא שם לב גם שהיו אלה דווקא הזמנים הקשים והעצובים ביותר שהיו לו. הדבר הטריד את מנוחתו והוא שאל את אלוהים:

"אלי, הבטחת שאם אלך בעקבותיך, תעמוד תמיד לצידי, אבל אני רואה שדוקא בזמנים הכי קשים של חיי היה רק זוג רגלים אחד בחול, אינני מבין, מדוע עזבת אותי דוקא בזמנים שנזקקתי לך יותר מכול?" ענה לו אלוהים: " בני הטוב והיקר, אני אוהב אותך ולא אעזוב אותך לעולם. בכל אותן עתות מצוקה ומבחן, בכל אותם קטעי דרך בהם אתה רואה זוג רגלים אחד- נשאתי אותך על גבי".

("העקבות של אלוהים",  קנט בראון 1984)

כותבת המאמר: לירון רוסבי, מנחת סדנאות צחוק בשיטת היוגה צחוק

חזרה לכל המאמרים